נקודת מבט - שלי
היינו בקניון ואז ראיתי את אופיר. הייתה שיחה רגילה. דיברנו, צחקנו, הוא סיפר לנו על החיים שלו, ואז הלך.
הטלפון שלי ציפצף ובישר לי שקיבלתי הודעה.
פתחתי אותה, והחוורתי.
ההודעה הייתה מהמיספר 0214549852 שהכרתי הייטב...
תבואי עוד עשר דקות למקום המיפגש הקבוע. חסר לך שלא תיהיה שם, אחרת אני אדאג להרוג את ההורים שלך.
ושלא תעיזי לספר לאף אחד עלי.
החוורתי. זה היה ג'ק, הנער המפחיד שמאיים עלי כל הזמן. אני יודעת שמתישהו, אם לא אטפל בזה, הוא יאנוס אותי, אבל...אני לא מסוגלת. אפילו לחברות הכי טובות שלי לא סיפרתי את זה.
אני כל כך פוחדת.
שיקרתי להן שאני לא מרגישה טוב ו"שאלך לנוח" ורצתי למקום הקבוע: סימטה חשוכה.
הוא חיכה לי שם.
"תורידי את החולצה" הוא פקד עלי, והבנתי שזה הסוף.
היה לו סכין בכיס, ולכן עשיתי את זה.
"וגם את החזייה" הוא אמר.
לא זזתי.
הוא הוציא את הסכין.
מיהרתי להתיר אותה.
הוא צילם אותי ובכיתי. הוא קשר לי את הפה ואיים שלא אעשה כלום. כל כך פחדתי.
אבל הוא אמר שבפעם הבאה נעשה...אתם יודעים.
הוא איים עלי לא לספר לאף אחד ושיחרר אותי.
כל הלילה לא הצלחתי לישון, מהפחד למיפגש הבא איתו...
היינו בקניון ואז ראיתי את אופיר. הייתה שיחה רגילה. דיברנו, צחקנו, הוא סיפר לנו על החיים שלו, ואז הלך.
הטלפון שלי ציפצף ובישר לי שקיבלתי הודעה.
פתחתי אותה, והחוורתי.
ההודעה הייתה מהמיספר 0214549852 שהכרתי הייטב...
תבואי עוד עשר דקות למקום המיפגש הקבוע. חסר לך שלא תיהיה שם, אחרת אני אדאג להרוג את ההורים שלך.
ושלא תעיזי לספר לאף אחד עלי.
החוורתי. זה היה ג'ק, הנער המפחיד שמאיים עלי כל הזמן. אני יודעת שמתישהו, אם לא אטפל בזה, הוא יאנוס אותי, אבל...אני לא מסוגלת. אפילו לחברות הכי טובות שלי לא סיפרתי את זה.
אני כל כך פוחדת.
שיקרתי להן שאני לא מרגישה טוב ו"שאלך לנוח" ורצתי למקום הקבוע: סימטה חשוכה.
הוא חיכה לי שם.
"תורידי את החולצה" הוא פקד עלי, והבנתי שזה הסוף.
היה לו סכין בכיס, ולכן עשיתי את זה.
"וגם את החזייה" הוא אמר.
לא זזתי.
הוא הוציא את הסכין.
מיהרתי להתיר אותה.
הוא צילם אותי ובכיתי. הוא קשר לי את הפה ואיים שלא אעשה כלום. כל כך פחדתי.
אבל הוא אמר שבפעם הבאה נעשה...אתם יודעים.
הוא איים עלי לא לספר לאף אחד ושיחרר אותי.
כל הלילה לא הצלחתי לישון, מהפחד למיפגש הבא איתו...
;){kind=link}